חינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך לבנאדמיות ומסעות לפולין

Admin — Thu, 04 Aug 2022 05:24:08 +0000

מה הקשר בין מסעות לפולין לחינוך לבנאדמיות?

(בתמונה, דור שלישי לשורדי השואה וילידי לודז', שותלת עץ בפארק השורדים אשר בלודז')

אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להסביר זאת היא במילותיו של פרופסור קלמן פרק מתוך ספרו "שתהיה בן אדם"

"בן 14 בלבד, במכנסיים קצרים וחולצה אחת, קפצתי מהרכבת אל עולם עוין.

בעגמת נפש נוראה עזבתי את אהובי לגורלם, ובחשבון נפש מאוחר – המשכתי והצלחתי להשאיר להם זכר ולספר.

לפני שקפצתי מהקרון לא בכינו ולא התנשקנו. אבא רק הביט בי ואמר: 'קלמן, היה בן אדם' ('קלמן, דו זולסט זיין א מענטש').

המשפט האחרון הזה היה צוואתו של אבי.

הרבה שנים אני בוחן את עצמי, האם פעלתי לפי הצוואה של אבי. כל חיי ניסיתי לשקול את מהלכי לפי אמירה זו.

ציווי זה הנחה את כל החלטותי, האישיות והמקצועיות. זה אולי לא מובן תמיד, אבל זהו ציווי פנימי וחובה מוסרית."

ובנימה אישית על כל המסעות לפולין.

אפשר להעביר מסעות לפולין שהמטרה אינה זעזוע או בכי תמרורים.

אפשר לחנך את הדורות הבאים מהי אהבה, חמלה ואמפתיה.

חובותינו המוסרית היא לחנך אותם- להיות בני אדם!

חזרנו השבוע מעוד חיבור מופלא בין מכינת תלם למנהיגות- חולון, לחינוך לבנאדמיות.

8 ימים מלאים ועשירים שבהם גם בחרנו לעשות דברים מעט שונים

# לעזור בבית העלמין בלודז' למתנדבים מקומיים במיון ושינוע של חלקי מצבות שנעקרו מקברים יהודיים בזמן המלחמה

# שתלנו עץ בפארק השורדים לזכר כל אותם חסידי אומות עולם והשורדים יחד עם נכדה, דור שלישי לשורדי השואה ילידי לודז'

# ובסיכום המסע, במקום טקס רשמי- מעגל עם גיטרה ושירה.

ומסר אחרון לכל אנשי החינוך

תמיד תחשבו מחוץ לקופסא

אבל תתאימו את התוכן לאופי הקבוצה

ולעולם, על תוותרו על חינוך לערכים ליצירת חברה טובה יותר

הפוסט מחשבות על חינוך לבנאדמיות ומסעות לפולין הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך ערכי לנוער

Admin — Tue, 26 Oct 2021 06:06:48 +0000

לאחרונה נתקלתי בפוסט שהטענה המרכזית בו, שאת עולם הערכים יש להשאיר בידי ההורים ולהוציא ממערכת החינוך.

תפקיד ההורה מעבר לאהבה ודאגה לכל הצרכים הגשמיים, הוא גם להקנות את אותם הערכים החשובים להם שלאורם היו רוצים שילדיהם יתחנכו.
ומערכת החינוך… היא צריכה להפסיק להתעסק בחינוך בפן הערכי של התוכן ולהיות יותר ממונה על ההכשרה והידע.

פעם הכול היה הרבה יותר פשוט, ההורים היו "מניחים" את הילדים במערכת החינוך ולא שואלים שאלות.

לא מה רמת הידע, לא איך המורה מדבר לתלמידים, האם המוסד הוא מבוסס על ערכי החינוך הדמוקרטי והאם יש העשרה מוזיקלית. פ-ש-ו-ט! מניחים את הילדים וממשיכים בשגרת החיים.

למזלנו (לפחות בראות עיני), העולם השתנה ויש רלוונטיות ומקום למעורבות הורית מעבר למסיבות סוף שנה ואיסוף כספי ועד. היום להורים חשוב יותר מה מתרחש בעד לכותלי בית הספר. רוב ההורים ישאפו למרחב בטוח, למקום ללא אלימות, חרמות ושאר תחלואי הגיל. הורים אחרים ידאגו לגישה החינוכית ולאופן העברת שרביט הידע לילדיהם.

היום בניגוד לפעם, כבר לא פשוט! הדעות רבות, הקולות מגוונים ועכשיו לך תחנך במציאות שכזו.

השאלה היותר גדולה ומורכבת בסיפור, איך יוצרים חינוך ערכי מבוסס קולות, גישות וצרכים מגוונים.

אולי באמת מערכת החינוך צריכה להתעסק בידע בלבד ולהשאיר את החינוך הערכי להורי הילדים.

ואם בכל זאת מעוניינים שמערכת החינוך תתעסק גם בערכים, על איזה ערכים אפשר להסכים?

דעתי בנושא היא יחסית פשוטה, אינטגרציה. שילוב, מיזוג, הפכית דברים שונים לישות אחת.

ההורים הם המחנך הראשי לאותן ילדים, עוד מגיל ינקות כל אחד ואחת מאיתנו ספח את ערכי הבית והמשפחה.

יחד עם זאת למסגרות החינוך הנוספות שעוטפות את הנוער כיום, יש מחוייבות ליצור חברה.

וכדי ליצור חברה יש לשלב בין הישות המשפחתית, ההורים לבין החברה בה אנו חיים.

וכמו שהורים צריכים ואף נותנים לילדיהם ידע שאינו רק ערכי, אלא ידע רב ומגוון

אז גם למערכות החינוך הנוספות בחיינו יש את המקום לחנך וליצור שיח ערכי.

איך עושים את זה?

אינטגרציה כבר אמרתי?

ובפועל, יוצרים שיח בין שלל המערכות ויוצקים תוכן ערכי רלוונטי ומותאם למרחב בו אנו פועלים

לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי

הפוסט מחשבות על חינוך ערכי לנוער הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך ושנה חדשה

Admin — Mon, 06 Sep 2021 13:29:09 +0000

לפני שנים נחשפתי לסיפור על ילדה בת שבע שלא יכולה לשבת בבית הספר.
היא כל הזמן קמה, זזה, הפריעה ומחשבותיה לרוב נדדו בזמן שיעורים.
המורים שלה היו לרוב מענישים אותה, נוזפים בה, ועל הפעמים המועטות שכן הקשיבה, היו מתגמלים אותה.
אך לרוב זה לא עזר, אותה ילדה פשוט לא הצליחה לשבת ולהישאר קשובה.
כשהילדה הייתה מסיימת את יום הלימודים וחוזרת לביתה, גם אימה הייתה כועסת ומענישה אותה על הציונים הנמוכים שקיבלה.

יום אחד זימנו את אימה של הילדה לבית הספר.
האם ישבה מול המורים כשפניה עצובות, כמי שממתינה לחדשות רעות.
חלק מהמורים דיברו על מחלה או סוג של הפרעה, אולי זו היפראקטיביות או דבר אחר שיש למתנו עם תרופות.
במהלך השיחה נכנסה מורה ותיקה שמכירה את הילדה הקטנה.
היא ביקשה מכל המבוגרים, האם והמורים לצאת לחדר סמוך שממנו עדיין יהיה ניתן לראות את הילדה.
לילדה נאמר שהם יוצאים לדבר ומיד ישובו ובזמן הזה השאירו דולק בפינת החדר רדיו ישן עם מוזיקה.

כשהילדה נשארה לבדה בחדר היא קמה, והתחילה לנוע למעלה ולמטה ולרדוף אחרי המוזיקה באוויר.
המורה חייכה ואז אמרה:
"רואה? הילדה לא חולה, הילדה רקדנית!"
באותה נשימה המליצה לאם לקחת אותה לשיעור ריקודים ולשאר המורים המליצה לתת לה לרקוד מדי פעם.
כשחזרה הילדה משיעור הריקוד הראשון שלה, אמרה לאימה:
"כולם כמוני, אף אחד לא יכול לשבת שם!"
הילדה גדלה ובשנת 1981, לאחר קריירה של רקדנית, פתחה אקדמיה למחול משלה וקיבלה הכרה בינלאומית באמנות שלה, אותה ילדה הינה ג'יליאן לין שבין היתר הייתה גם לכוריאוגרפית המחזמר "קאטס" ו"פאנטום האופרה".

והנה עוד שנה מסתיימת וישר מתחילה חדשה ועימה שלל ברכות ואיחולים.
הפעם נאחל שכל הילדים "השונים" ימצאו מבוגרים שיכולים לראות ולזהות בהם את הייחודיות שלהם,
לתת להם קול על מי שהם ולא על מה שחסר בהם.
ולנו אנשי החינוך נאחל שנדע לצאת מהקופסא, להתאים תבנית לאדם ולא אדם לתבנית.
לעודד נוער למגוון, עשיר ידע , חוקר, סקרן, אוהב אדם , רגיש ויוצר מציאות.

וכפי שקן רובינסון אמר :"חינוך איננו מערכת מכנית, שניתן לכוון לנקודה אופטימלית של תפקוד. זהו מקצוע שעוסק בבני אדם, ושצריך להתחשב באופי האנושי המורכב."
שתיהיה לנו שנה של התחדשות אמיתית

הפוסט מחשבות על חינוך ושנה חדשה הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבה יוצרת מציאות

Admin — Wed, 18 Aug 2021 12:15:46 +0000

הפוסט מחשבה יוצרת מציאות הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

חינוך וערכים

Admin — Wed, 18 Aug 2021 12:11:35 +0000

הפוסט חינוך וערכים הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

השלמות שבשוני

Admin — Wed, 18 Aug 2021 11:08:55 +0000

הפוסט השלמות שבשוני הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך ועל שבאבניקים

Admin — Sun, 01 Aug 2021 10:06:01 +0000

מודה ומתוודה, יש לי "קטע" עם סדרות.

לרוב אין לי זמן אבל בשביל סידרה טובה (פחות או יותר)

אני תמיד אמצא את הרגע בו כל מה שנשאר לי לעשות זה לבהות במסך ולשקוע לשעה.

הסידרה האחרונה בארסנל המתהווה, הינה השבאבניקים.

גם סידרה ישראלית, גם בעברית וגם מלאת מילים שאני לא מכירה.

ויותר מהכל, ב5 דקות הראשונות של הפרק הראשון, היא "תפסה" אותי.

עולה הרב בישיבה אל מול תלמידיו ואומר:

"רבים שואלים אותי שוב ושוב

מה הדרך החינוכית הנכונה?

חנוך לנער על פי דרכו? או כפה עליו הר כגיגית?"

הרב לא מספיק לענות ו….

(אני אחסוך את הספויילירים לאלו שטרם ראו)

והרי זו שאלה חינוכית מופלאה.

האם אנו המבוגרים בבואנו לחנך, צריכים לראות את הילד על פי טבעו, כעצמאי וייחודי ובעצם לקיים חינוך ללא מודל קבוע מראש אלא חינוך המתהווה "תוך כדי תנועה"?

הרי גלומה בהחלטה מסוג זה סכנה אמיתית, שהרי ללא משנה סדורה משמעותה הזנחה, הילד יגדל להיות פרחח!!

או מצד שני "כפה עליו הר כגיגית" משמעותה להכריח את הילד לעשות משהו כנגד רצונו. אבל איזה ילד/ נער יודעים מה רצונם? וכל כן מתפקידנו המבוגרים הינו ליצור את המסגרת וכללים, כי בלעדיהם העולם יהיה כג'ונגל.

תוך כדי המשך צפייה בפרקים נוספים, הצטערתי שהרב לא הספיק לתת את התשובה. אולי דווקא היום יותר מתמיד יש צורך בדרך ובאמירות ברורות בעולם החינוך.

ומכיוון שהסגרתי את חולשתי לסדרות, אז כמובן שלא הצלחתי להוריד את עיניי מכל הפרקים שקיימים בעונה, וטוב שכך!!! כי בסוף העונה ניתנת התשובה:

"אולי ללא מסגרת ברורה- העולם יהיה כג'ונגל. אבל רק בג'ונגל גדלים אריות!!"

ואני רוצה להעיר שלא רק אריות, אלא גם ג'ירפות, פילים, קופים ועוד…

אז אל נפחד מהג'ונגל,

אלא נחקור מול איזו "חיה" אנו עומדים

ו"חנוך הנער על פי דרכו" (משלי כב ו)

הפוסט מחשבות על חינוך ועל שבאבניקים הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך ונעלי בלנדסטון

Admin — Sun, 01 Aug 2021 10:03:12 +0000

נעלי בלנדסטון היום זו האופנה.

פעם אלה היו ה Dr. Martens, ולפניהם מכנסי הפדלפון.

וברור לי לגמרי שזו בסה"כ אופנה, ומתפקידה של אופנה להשתנות.

אבל יש משהו בדמיון החולש על כל בני הנוער שמעורר בי את השאלה, איפה הייחודיות? ואיפה השוני?

הרצון שלנו להשתייך לחברה, להיות כמו כולם. חלילה נהפוך לחריגים, אלו שהקבוצה לא יודעת להתמודד איתם, אלו שהקבוצה לרוב מוקיעה.

הלוואי עלינו, אנשי החינוך שנדע לראות את כל אותם הילדים ללא נעלי הבלנדסטון, לעודד את הרבגוניות והשוני.

ונשאף להוביל חברה מכילה, מקדמת ואנושית.

הפוסט מחשבות על חינוך ונעלי בלנדסטון הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך ודלת קסמים

Admin — Sun, 01 Aug 2021 10:01:13 +0000

יום שבת אני ובכורתי בגן שעשועים

מגלשות, נדנדות וכל מיני סולמות

לא משהו חריג ובטח לא שונה

ריטואל שבת קבוע לכל הורה.

ואז מגיע הזמן לחזור הביתה ואיתה מגיעה שאלה:

"אימא, מי אמרת שגר בעץ?"

ואני בתגובה- הציפור? אולי התוכי או החסידה?

"אז אימא, מי צריך דלת?"

זו יכלה להיות עוד סתם שאלה

של ילדה בת 4 וחצי שאימא עונה לה וממשיכה בדרכה.

אבל בחרתי לעצור, ולשאול- "איזו דלת? זו של הקן? של הציפור?"

משכה את ידי וחזרנו לאחור

ובעודנו צועדות לעבר גן השעשועים

כל הזמן הזה אני מסתכלת אל צמרות העצים

רק מחכה שהיא תצביע לעבר קן קוקייה או שובך של יונה.

ואז היא עוצרת, מתכופפת לרצפה

ומצביעה לי על דלת בעץ שצמודה לאדמה…

והנה שוב אני מקבלת שיעור מביתי בכורתי, מלא תובנות

על כל הדברים בחיים שאני בוחרת או פשוט לא מצליחה לראות

אז ישבנו שם עוד כמה דקות

דמיינו מי מאחורי הדלת יכול להיות.

ואני יושבת מביטה בה ונפעמת

על עולם המחשבות והתובנות שהיא אוגרת

ומבטיחה לעצמי באותה נשימה

שבכל מפגש חינוכי משפחתי או במסגרת העבודה

אני ינסה לגלות מהן הדלתות שכל אחד רואה

ואיזה עולם של סתרים מאחוריו מתחבא

חשבתם פעם על כל הדברים שאנחנו לא רואים?

אולי פשוט נעצור, נחזור לאחור ונשאל את הילדים?

הכי הרבה יש סיכוי שנמצא שם עוד דלת קסמים…

הפוסט מחשבות על חינוך ודלת קסמים הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות

מחשבות על חינוך תלמיד וחניך

Admin — Sun, 01 Aug 2021 09:57:51 +0000

אני אף פעם לא אקרא לקבוצות שאני מדריכה, תלמידים.

הם תמיד יהיו חניכים בשבילי, וזה לא חשוב אם הם במסגרת פורמאלית או הבלתי פורמאלית.

ד"ר גוגל וגברת ויקי (ויקיפדיה) אוהבים לתת מסגרות והסברים שונים.

*חניך* שייך למסגרת הבלתי פורמאלית ולקבוצה אותה מוביל מדריך.

מצופה ממנו ללמוד תכנים וידע אך גם לגלות מעורבות, יוזמה ולפתח ערכים.

אך *התלמיד* הוא אדם שלומד במסגרת כלשהיא ואת הידע שהוא רוכש ניתן לכמת ולהעריך ע"י מבחן או השגים אקדמיים.

אני לעולם לא אקרא לקבוצות שאני מדריכה, תלמידים.

כי ידע זה דבר נפלא, וידע זה כוח בזה אין ספק

אבל השאלה הגדולה היא לשם מה?

מה יעזור לנו שנגדל דור מלא ידע (וגם על זה אפשר להטיל ספק) אבל עם כישוריים חברתיים נמוכים?

מה ייתן לנו לגדל ילדים עם ציון 100 אבל ללא יכולת לראות את האחר?

אני לעולם לא אקרא לקבוצות שאני מדריכה, תלמידים.

בשבילי כולנו חניכים

מכולנו מצופה ללמוד ולדעת

אבל באותה נשימה, לגלות מעורבות, לרכוש ערכים ולהתעסק ברוח האדם. וזה חינוך לבנאדמיות!

הפוסט מחשבות על חינוך תלמיד וחניך הופיע ראשון בחינוך לבנאדמיות