כשהייתי בת 15,
עברתי מבית לבית (כי פעם לא היה סלולר) במטרה לפגוש את הורי החניכים שלי לשכנע אותם לאפשר לילדיהם לצאת למחנה 3 ימים במסגרת תנועת הנוער, כשאני מבטיחה לשמור עליהם, על שלומם ובטחונם וכמובן שיהיה להם כיף!
המעבר בין הבתים, והשיחות עם ההורים גרמו לי להבין שאני נמצאת בתפקיד מחייב, שאני חייבת להיות רצינית עם הבנה עמוקה בתהליך, בתכנים ובאישורים. ומעל לכל להעניק את התחושה שפי וליבי שווים ואף על פי היותי בת 15, אני מבינה את גודל האחריות.

מאז חלפו יותר מ25 שנה ותארים ותעודות התווספו לאותה נערה,
 תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, מנחת צוותים, מאמנת אישית לתהליכים ומדריכת משלחות לפולין.
יש לי ניסיון של כ-15 שנה בהנחיית קבוצות ותהליכים לבני נוער וצוותים חינוכיים והכשרת אנשי חינוך לעבודה מסוג זה.

חינוך בעיניי כיום הינו הגשמה עצמית ושליחות אך גם מקצוע לכל דבר.
וכמו כל אנשי המקצוע, אנו נדרשים להיות בעשייה ובלמידה מתמדת כדי להשתפר, להתקדם, להתמקד ולהיות טובים יותר מיום האתמול.